דר' בועז רפופורט אומר שהפרעת קשב זו הפרעה מולדת. הפרעה זו עלולה לעכב ולהפריע במיצוי הפוטנציאל ולדרדר את הילד מבחינה התנהגותית או מבחינת יכולת למידה וכן גם מבחינה רגשית (חרדות ודיכאון). נגרמות תאונות בגלל הפרעות קשב וריכוז. ההפרעה מאוד מורכבת. לא פשוטה לאבחון ולא פשוטה לטיפול.

הלוקה בהפרעת קשב וריכוז יוכל להתרכז במה שמעניין אותו ויגלה חוסר עניין לחלוטין במה שלא מעניין אותו ולכן לא יצליח או יתקשה לגייס את עצמו אפילו במידה מועטת לקשב וריכוז. למי שיש הפרעות קשב וריכוז השעמום מנצח בגדול.
רוב הלוקים בהפרעות קשב וריכוז לא רק שהאינטליגנציה שלהם תקינה, הם מעל הממוצע מה שעוד יותר גורם לתסכול.

הלוקה בהפרעת קשב וריכוז לא מתגייס למשימה בלי קשר לקושי שלה. פשוט לא מגלה עניין ולא "מגייס" את עצמו למשימה.
ילד שהוא מבולבל ולא מגשים את הפוטנציאל שלו, כדאי להתחיל לחשוב על הפרעת קשב.
אחת הבעיות שהמבוגר רואה את התפקוד הלא תקין של הילד ומיד מדביק לזה כל מיני "תוויות". הילדים האלה נראים מפונקים, נראים עצלנים, נראים תינוקיים כי הם מוכנים לעשות רק מה שמעניין אותם.

אדם מבוגר ואחראי לא יעשה רק מה שמעניין אותו. כולנו יודעים שיש דברים חשובים וצריך לעשות אותם.
התפיסה השגויה על הילד גורמת להרבה כעס עליו וההורה באופן אינסטינקטיבי מעניש אותו על זה. מחרים לו דברים שהוא אוהב, מטיל עליו "סנקציות" על פעילויות שהוא אוהב, כדי לרמוז לו באיזו שהיא דרך שכדאי לו להתחיל לעשות גם מה
שחשוב ולא רק מה שמעניין.

האם עונש יעזור? ממש לא. זה לא עובד! כדי ליצור בילד מוטיבציה צריך לעניין אותו בפעולות מעניינות. אם הפעולה תהיה מעניינת הוא יעשה ואם לא שום דבר לא יעזור. מה לעשות? לא כל המשימות מעניינות. ובטח לא בבית הספר שזו בעיה גדולה. אם המורה מעבירה שיעור מעניין זה ללא ספק יעניין את הילד. אבל אם המורה לא מעבירה את השיעור בצורה מסקרנת ומעניינת הילד יאבד עניין. אותו ילד "ספציפי". ואז בשיעור של אותה מורה הוא עסוק בדברים אחרים, לא מקשיב לה ואולי גם יפריע בשיעור.

אם המורה מסבירה נושא או חומר שיהיה במבחן בצורה יבשה ודידקטית, הילד מעוניין להקשיב אבל מאבד עניין כי היא משעממת. לא פעם הילד חוזר מבית הספר ואומר שמשעמם לו שם ולא פעם הוא חוזר עייף מאוד כי זה נורא מעייף להשתעמם.
אז הם חוזרים עייפים ואז מבקשים מהם להכין שיעורי בית. הם לא מסוגלים לחשוב בכלל על לעשות משהו דומה ללמידה כי זה הספיק להם וזה מוביל לכיוונים לא טובים.

אז אם מדובר בילדים אחר כך מתבגרים ומבוגרים, אז ההפרעה אומנם מולדת אבל היא לא רק של ילדים.
זה הולך להמשיך להפריע גם בבגרות שלהם. יוצא שאנשים אלה הלוקים בתסמונת הפרעות קשב וריכוז שנים רבות מתמודדים עם הרגשה שמה שחשוב להם הם לא מצליחים לעשות מספיק טוב.

הם משתעממים מהר מדי ועוברים מדבר לדבר. אנשים אלה מפתחים תסכולים על גבי תסכולים. זה יכול ללכת לבעיות התנהגותיות, זה יכול ללכת לבעיות רגשיות. אבל הכי קשה שזה הולך לדימוי עצמי. בשלב מסוים הילד הלוקה בהפרעות קשב וריכוז מפסיק לצפות מעצמו ואומר: "אני לא יכול, אני כנראה טיפש". ויש הרבה אנשים עם הפרעות קשב שהתחילו להאמין שהם כנראה טיפשים.

היכולת לעזור לאחד כזה שלא מאמין בעצמו קטנה יותר מאחד שעדין מאמין בעצמו ולכן את כדור השלג הזה שדר' רפפורט תאר כדאי לעצור כמה שיותר מוקדם. ברגע שיש איזה שהוא חשד לתת תפקוד כזה או לילד מבולבל כזה כדאי להביא אותו לאבחון ולטפל בו כמה שיותר מהר ולהחזיר אותו לתפקוד.

הפרעת קשב וריכוז לעיתים מלווה בעודף תנועתיות (היפראקטיביות) או בעודף אימפולסיביות (מעין תוקפנות). Adhd או add או adhd+cd
הפרעה זו עלולה להפריע בזוגיות ביכולת הקשבה בין השניים. הצד השני עלול לפרש את יחס בן הזוג כחוסר סבלנות או חוסר אכפתיות.
זה יכול להפריע בעבודה ביחסים עם הממונים או עם החברים לעבודה ובכלל בכל שטחי החיים.

אם עדין לא קראתם את הדו"ח המיוחד שלי נגד ריטלין – לחצו כאן